ישראל מדינה צעירה, מדינה שנבנתה סביב הצבא וברוחו. הצבא טיפח את כישורי המנהיגות של המפקדים, פיתח יכולות רבות ועולם העבודה חיכה להם בזרועות פתוחות. הצבא היה מעוז גברי, למרות שחוק הגיוס תקף גם לנשים וגם לגברים. החלוקה היתה ברורה – גברים לקרב ולפיתוח תורות לחימה ונשים לאדמיניסטרציה על כל גווניה. זו היתה בחירה מודעת של ראשי המדינה והצבא למרות שבתקופת המחתרות, טרם קום המדינה, נשים לקחו חלק גם בתפקידי לחימה, טיסה, צניחה. הן היו שם והוכיחו את עצמן. אבל כשקמה המדינה וצה"ל הפך לצבא העם, משהו השתנה. בדיוק כמו שבזמן מלחמת העולם השנייה, נשים בארה"ב איישו תפקידים בעולם העבודה, שמעולם לא היו פתוחים בפניהן לפני כן, ועם שובם של הגברים מהמלחמה, ציפו מהן לוותר על העבודה ולא לתפוס תפקידים של גברים. בארץ דיברו גם על פחד מנפילת נשים בשבי והוחלט שהן תתפקדנה כתומכות בגברים הלוחמים.
החלטה זו השפיעה גם על עולם העבודה.
בשנת 1995, אליס מילר עתרה לבג"ץ נגד משרד הבטחון וצה"ל בדרישה לאפשר לנשים להתמיין לקורס טיס. הצעד האמיץ חשף את מילר לתגובות קשות, גם מצד נשיא המדינה באותה תקופה, עזר ויצמן, טייס בעצמו שהתנגד לגיוס נשים לקורס טיס. בג"ץ קבע שאי גיוס נשים לקורס טיס הוא אפליה ופתח את הדרך לשוויון הזדמנויות בין גברים לבין נשים בצה"ל.
בשנים שעברו מאז, נפתחו עוד ועוד תפקידים עבור נשים בצה"ל. היום נשים נמצאות בתפקידי לחימה, פיתוח תורות לחימה ולמעשה כמעט בכל התפקידים בצבא. במלחמה הנוכחית אנו רואות את הנשים משמשות במגוון תפקידים, באופן מעורר התפעלות, משרתות במילואים תקופות ארוכות ולוחמות כתף אל כתף עם גברים.
ועדיין ניצבת השאלה: מה הלאה?
האם השילוב של נשים כשוות בצה"ל יקדם את השוויון בעולם העבודה הישראלי? הרי נשים הוכיחו את היכולות שלהן מעל ומעבר, הן זוכות לאותן הכשרות והזדמנויות של גברים ועולם העבודה בהחלט יכול להנות מהכישורים הללו, שחלקם מולדים וחלקם פותחו וחוזקו במהלך השירות הצבאי. האם עולם העבודה ישכיל לראות זאת?
נדמה שנשים תמיד צריכות להיאבק על מקומן, גם לאחר שהוכיחו שהמגדר איננו מכשול. מאז פרוץ המלחמה, לצד השיח המתפעם והמפרגן לנשים הלוחמות, החלו להישמע גם קולות אחרים – מעסיקים שמתלבטים אם לגייס נשים בקבוצות גיל מסוימות, בשל החשש, שנוסף על חופשות הלידה האפשריות, כעת ייתכן וגם יגויסו לשירות מילואים אחת לשנה.
נשים עדיין נדרשות להוכיח את היכולות שלהן, לפני שהן מתקבלות לעבודה, בעוד גברים נבחרים על סמך פוטנציאל. הדרך לשוויון מלא בעולם העבודה ארוכה, ארוכה מאוד. אחד החסמים שעומדים בפנינו, הוא אשליית היש – לכאורה נשים שוות ומתקדמות, יש נשים בתפקידים טכנולוגיים, בתפקידים בכירים, בתעשיות ביטחוניות. לכאורה השוויון הושג, בפני נשים נפתחות הרבה אפשרויות, אבל בפועל אחוז הנשים בתפקידים ניהוליים, טכנולוגיים, ביטחוניים עדיין נמוך משמעותית מהגברים בתפקידים הללו. גם גברים וגם נשים צריכים לדאוג לכך שעולם העבודה יהיה שוויוני – לפעול ללא לאות ועם מודעות מגדרית כדי להמשיך ולסלול את הדרך.
