רוב דמויות ההשראה שלה התגלו בהמשך הדרך כסוטות, היא מעוניינת להינשא לקונאן אובראיין, ואין מספיק מקום בניוזלטר לטעויות שעשתה לאורך הקריירה. קראו את השאלון הכי מצחיק בסביבה עם הסטנדאפיסטית חגית גינזבורג.
שם: חגית גינזבורג (לא גינצבורג, לא גינסבורג. גינזבורג )
גיל: 41
מצב משפחתי: רווקה, אמא חד הורית לכלב קשיש בן 17
- מה עושה בחיים?
סטנדאפיסטית, מנחת סדנאות סטנדאפ ועיתונאית. וגם שונ"צת למרחקים ארוכים. - מה רצית לעשות כשהיית ילדה?
רציתי להיות שחקנית וזמרת, בעיקר פשוט להיות מפורסמת. רציתי שכולם יסגדו לי ושאף אחד לא יוכל להתעלם ממני. בתור ילדה שמנמנה, ממושקפת ומקורזלת מבאר שבע, הייתי הכי רחוקה מזה בעולם. הערצתי את מיכל ינאי ופנטזתי על הנחייה בערוץ הילדים. לימים גיליתי שאני שרה כמו עורב ושכשחקנית יש לי מנעד רגשי של מעצור דלת. אבל לפחות אני ומיכל ינאי הפכנו לחברות עם השנים. - צייני דמות שהשפיעה עלייך, ולמה?
היו כל כך הרבה לאורך השנים ובתחומים שונים ומשונים. רובן נשים, רובן מעולמות הטראש והפופ, לא נעים להודות, ורבות מהן – במיוחד הגברים – התגלו בהמשך כסוטות, שבזה אפילו עוד פחות נעים להודות (מייקל ג'קסון, למשל ולואי סי.קיי). אישה שמעוררת בי השראה היא שונדה ריימס, שיצרה את "האנטומיה של גריי", "המדריך לרוצח" ועוד סדרות. היא אימפריה של אישה אחת, מובילה חברת הפקות משלה והספר שלה, "year of yes" מאוד נחקק אצלי. אני גם סוגדת לטינה פיי, שהיא קומיקאית מדהימה, שימשה ככותבת הראשית הראשונה של "סטרדיי נייט לייב" ויצרה את "30 רוק". כל מה שהיא עושה מדהים בעיניי והספר שלה, "Bossy pants" הוא מושלם ומצחיק. הגבר שאני הכי אוהבת בעולם הזה ומעוניינת להינשא לו הוא קונאן אוברייאן, אולי האיש הכי מצחיק ומבריק שקיים, מאלתר בחסד ויש לו פודקאסט מעולה. אבל מכולם, מי שבאמת הכי השפיע עליי זה כנראה אבא שלי, רואה החשבון הארגנטינאי, שיש לו חוש הומור אכזרי וציניקני ומבטא כבד. בלעדיו כנראה שלא הייתה לי קריירה בסטנדאפ. - 2-3 אבני דרך משמעותיות בחייך המקצועיים?
ההחלטה לעשות סטנדאפ ב-2015 ולדבוק בזה, למרות שזה היה קשה כל כך, מטלטל, מלא בכישלונות ותיעוב עצמי. בפעם הראשונה שבה הופעתי, ידעתי שהגעתי הביתה. אבל זה היה כמו להגיע הביתה אחרי שטיפסת על הר וצנחת צניחה חופשית וגם נאלצת לבנות לעצמך בית באמצעות מקלות של ארטיק. עד היום אני לא מאמינה שהמשכתי עם זה; ההחלטה להקים ליין סטנדאפ לנשים בלבד (כלומר, שעל הבמה תהיינה רק סטנדאפיסטיות), מתוך התקוממות על כך שהיו מעט מאוד נשים בזמנו במועדוני הסטנדאפ. ההובלה של הליין הזה במשך שש שנים (ובהמשך הקמתי ליין נוסף בצוותא) הפכה אותי לסטנדאפיסטית הרבה יותר טובה, הפגישה אותי עם נשים אחרות במקצוע, התקילה אותי לא פעם, תסכלה אותי והכאיבה לי, אבל צמחתי ממנה כל כך והבנתי שכאמנית, אני יכולה ליזום פרויקטים משלי, ליצור לעצמי במה ולהתפרנס מבלי להיות תלויה באף אחד ש"יבחר בי". אבן הדרך השלישית היא טרייה למדי ועדיין בהתהוות – לבחור בעצמי, לשחרר את ניהול הליינים ולהתחיל להופיע לבד. זה היה תהליך של שנים שקצת בנה את עצמו מעצמו כשהתחילו להגיע בקשות להופעות שלי לבד מלקוחות וארגונים. אחרי ה-7 באוקטובר החלטתי שאין יותר ליינים ויש רק הופעות שלי. זה מפחיד אבל גם בלתי נמנע. אבן דרך בונוס היא הפינה שהיתה לי בתכנית הבוקר של טל ואביעד במשך שמונה שנים, עד שהתכנית ירדה. הפינה הזו נתנה לי חשיפה מטורפת ועד היום, כמעט לכל מקום שאליו אני מגיעה, אנשים מזהים אותי בזכותה. - מה הטעות הכי גדולה שעשית במהלך דרכך המקצועית?
וואו, כמה מקום יש בניוזלטר? אני חושבת שבעיקר העובדה שלא זיהיתי את הגבול בין קולגות לחברות ונתתי יותר מדי קרדיט לאנשים שפגשתי לאורך הדרך, נכוויתי מזה המון פעמים. עוד טעות היתה לבטא את הרגשות והפגיעה שלי ולצפות למצוא שם אוזן קשבת. נאלצתי להכיר בעובדה שאנשים לפעמים הם פשוט אנשים – נוטרי טינה, קטנוניים, כפויי טובה. זה לא הופך אותם בהכרח לבני אדם רעים, אלא פשוט לאנושיים ואני בעיקר צריכה לקבל את העובדה שלא כולם יאהבו אותי ושלא לכולם אני חשובה. עוד טעות שאני שוגה בה עד היום, היא לקנא. לפעמים אני מדפדפת בסטוריז ורואה קולגות שלי כובשות פסגות, קטנות וגדולות, וזו תמיד דקירה קטנה של קנאה ותחושת אכזבה של "למה לי לא הציעו את זה/למה אליי לא פנו". לקח לי המון זמן להבין שקנאה יכולה לשמש כקטליזטור לצמיחה, שאם אני מקנאה במישהו, כנראה שיש לו משהו שאני רוצה, ואם יש משהו שאני רוצה, אני צריכה למצוא בעצמי את הכוחות לפעול ולעבוד כדי להשיג את זה, ושאף אחד, בשום תחום בעולם, לא בא האחד על חשבון השני. יש מקום לכולם. - כיצד הטעות השפיעה על המשך הדרך שלך?
הפנמתי שסטנדאפ הוא מקצוע אינדיבידואליסטי, בודד מטבעו, ושזה ממש בסדר. הבנתי שאני לא נמצאת בתחום הזה כדי לעשות חברים ואם חברויות נוצרות – והן אכן נוצרות, לפעמים עם האנשים הכי לא צפויים – זה יופי של דבר. וגם, אני משתדלת פחות לצפות בסטוריז. - אם היית פוגשת היום את עצמך בגיל 16, איזו עצה היית נותנת לעצמך?
לדבר יפה לעצמי, להקשיב לתחושות הבטן שלי, לא לפחד מביקורת וממה שאחרים חושבים עליי ולא לתת לזה למנוע ממני לעשות את מה שאני באמת רוצה, כי החיים חולפים בטיל. רגע אחד את בת 22 בדירה מעופשת בתל אביב וכל העולם פרוש לרגלייך, רגע אחריי את בת 41 בדירה קצת פחות מעופשת בגבעתיים. זה קורה בהינד עפעף. וגם להפסיק לבזבז כסף על בגדים. - מה מרגיע אותך אחרי יום ארוך?
לשבת על הספה ולגלול בטיקטוק במשך שעתיים. - מה המצפן שלך שמורה לך את הדרך והכיוון?
לנסות להיות אדם טוב ומיטיב, להשתדל להיות נחמדה ולא להשליך על אחרים את חוסר הביטחון והספקות העצמיים שלי. לנסות להביט על כל אדם בחמלה, גם כשהוא או היא ממש בלתי נסבלים, ולזכור שכולם ממש דפוקים. גם אני. - עם מה את נרדמת בלילה?
הייתי רוצה לומר שאני נרדמת עם ספר טוב, אבל זה יהיה שקר מוחלט. אני נרדמת תוך האזנה לערוץ יוטיוב טראשי ונוראי שנקרא R/slash, של איזה חבוב שמקריא סיפורים מטורפים מ-reddit . זה מבדר באופן יוצא דופן. - מסר לאומה: תהיו סבירים.
