היא חלמה להיות אשת חינוך, וכשהתגייסה לצה”ל הבינה שיש לה הזדמנות אדירה להשפיע. היא מנגנת על סקסופון, וזו גם הדרך שלה להירגע בסוף יום ארוך. כיועצת הרמטכ”ל לענייני המגדר (היוהל”ם), היא מאמינה שמפקדים צריכים להסיר חסמים מנשים ולאפשר להן שירות כמה שיותר משמעותי. קבלו את השאלון עם תת אלוף אלה שדו-שכטמן.
שם: תת-אלוף אלה שדו-שכטמן
גיל 46
מצב משפחתי: נשואה לנאור ואמא לשי, נועם, הללי וליבי.
- מה עושה בחיים? יועצת הרמטכ"ל לענייני המגדר (יוהל"ם) בצה"ל. צמחתי בציר הפיקוד בצבא, מתפקיד מפקדת כיתה ועד לתפקיד מפקדת מערך מגל. לפני כשנתיים נכנסתי לתפקיד יוהל"ם, במסגרתו אני עוסקת בקידום שוויון הזדמנויות מגדרי, מוגנות וטיפול בפגיעות על רקע מיני, וכן במתן מענה לסוגיות של הורות בשירות הצבאי, וליווי משרתי צה"ל שהם הורים לילדים עם מוגבלויות, זוגות הורים ששניהם בקבע והורים יחידניים.
- מה רצית לעשות כשהיית ילדה? רציתי להיות אשת חינוך ולהשפיע על אנשים. לימים, כשהתגייסתי, הבנתי שההזדמנות הזו טמונה בתפקידי הפיקוד השונים, ובהם מימשתי הלכה למעשה את רצוני מילדות. אני בעיקר זוכרת שההורים שלי חינכו אותי שאני יכולה לעשות כל מה שאבחר.
- צייני דמות שהשפיעה עלייך, ולמה? אני תמיד אומרת שנולדתי עם כרטיס ההגרלה המנצח, ההורים שלי. נולדתי למשפחה חמה ואוהבת; מאבא שלי יעקב למדתי על האומץ להעז ולמדתי על חשיבותו של מוסר העבודה הגבוה, ומאמי סימה ז"ל למדתי על האמונה בצדקת הדרך ועל עוצמתה של הנתינה כדרך חיים. הוריי גידלו אותי על הערכים איתם אני הולכת עד היום, בדגש על אהבת האדם, אהבת הארץ ויושרה.
- 2-3 אבני דרך משמעותיות בחייך המקצועיים?
בתפקידי, כרל"שית המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, זכיתי להכיר ולהבין לעומק את שיתוף הפעולה של הדרג המדיני והביטחוני; הגעתי לתפקיד צעירה יחסית, למדתי והתפתחתי בו מעצם מורכבות העשייה שכללה מפגש עם בעלי התפקידים הבכירים במדינה ואתגרים ארגוניים וביטחוניים שהתפקיד טמן בחובו. בתפקיד זה התחברתי באופן עמוק למשמעות השירות בצה"ל, לאור האתגרים הביטחוניים שעמדו (ועומדים) לפנינו.
מפקדת מערך מגל (המערך המכשיר את רוב תומכי הלחימה בצה"ל): כשהתגייסתי חלמתי להיות מפקדת, אבל לא דמיינתי שהחלום שלי ייקח אותי כל כך רחוק. נהניתי מכל תפקיד שעשיתי ולא שבעתי מהאפשרות להמשיך להשפיע. במערך הרגשתי שבכל יום אני עוסקת בדבר החשוב ביותר: אנשים. צעדתי תפקיד אחר תפקיד, במסלול שעיצב הרבה ממי שהפכתי להיות, וכאשר קיבלתי את תפקיד מפקדת המערך הייתה זו הגשמת חלום עבורי, תפקיד חיי. לעמוד בראש מערך שחרט על דגלו ערכים של מקצועיות, מצוינות ואמונה באדם – זו זכות גדולה. - מה הטעות הכי גדולה שעשית במהלך דרכך המקצועית?
באחד מהאימונים שהובלתי כמ״פ, קיבלתי החלטה לחזור לנקודת האימון (שמצויה בפאתי כפר) בלילה, כדי לאתר ציוד שאחד מפקודיי שכח בשטח. נסעתי מבלי לעדכן אף אחד. כשהגעתי למקום, הבנתי שכבר מסתובבים שם עבריינים שהגיעו לחפש את הציוד. למרות זאת המשכתי, הם זיהו אותי ורצו לכיווני, במקביל מצאתי את הציוד והספקתי לצאת משם בזמן.
די מהר הבנתי שזו היתה טעות חמורה בשיקול הדעת ובקבלת ההחלטות, שהייתי יכולה לשלם עליה מחיר יקר. - כיצד היא השפיעה על המשך הדרך שלך?
הבנתי שהפיקוד על אנשים צעירים מחייב אותי לייצר מנגנוני בקרה טובים ומהודקים יותר. בנוסף, לימדתי את אנשיי שבכל אירוע, קל וקשה, יפנו אליי כדי שננהל את הסיכונים ביחד ובצורה מחושבת, באופן שלא יסכן אף אחד בדרך. - אם היית פוגשת היום את עצמך בגיל 16, איזו עצה הייתי נותנת לעצמך?
את לא מאמינה מה עוד מחכה לך, סמכי על עצמך!
ועוד משהו קטן – את בסוף תהיי אמא לארבעה ילדים בדיוק כפי שאת חולמת. - מה מרגיע אותך אחרי יום ארוך? בימים שבסופם אני חוזרת הביתה, הידיעה שאפתח את הדלת וירוצו ארבעת ילדיי לחבק אותי – ממלאת אותי אושר. וכמובן, נאור שהוא העוגן בחיי. אני מנגנת מילדותי בסקסופון וחליל צד, ובסופי שבוע מספיקה לי שעה של נגינה משותפת עם שי, הבת הבכורה שלי, ששרה ומנגנת בכישרון רב, כדי להרגיע את הנפש ולמלא מצברים.
- מה המצפן שלך שמורה לך את הדרך והכיוון? האמונה באדם, יושרה, שמירה על עמוד השדרה הערכי שלי ולא לוותר על העקרונות שחשובים לי.
- עם מה את נרדמת בלילה? עם מחשבות על היום שהיה ועל הדברים שצריך לעשות מחר.
מסר לאומה:
אחד הדברים שלמדתי בתפקיד, הוא שעלינו להקנות למפקדים ולמפקדות ידע ומודעות לחסמים ואתגרים שיש לנשים, כדי לעודד מיצוי שלהן בצבא ומכאן להשפיע על החברה הישראלית. מפקדים ומפקדות אשר עוסקים בכך, ומייצרים פתרונות פרקטיים לצד תרבות ארגונית נכונה, מרוויחים נשות קבע מעולות ונהנים מהישגים ארגוניים. והדבר הכי חשוב זה לזכור שיש לנו ארץ אחת, יחידה ומיוחדת; החיבור בינינו הוא שמייצר את החברה הישראלית במיטבה, ועלינו לעשות כל שנוכל כדי להמשיך להתחבר ולפעול יחד.
