שגרה

שגרה

שגרה היא מילה טעונה ומורכבת. קשת של רגשות עוטפת את המילה הזו – בימים רגילים אנו פוחדות שהשגרה תשעמם אותנו. בימים סוערים וכאובים, אנו כמהות לשגרה המוכרת והיום, כשהמשבר מתארך והכאבים לא מרפים, אנו חוששות שהשגרה היא סוג של בריחה מהתמודדות, שאחרים נאלצים להתמודד עמה בכל רגע. ומה עם האשמה? האשמה שבתוך המלחמה הזו, נחזור לתפקד כרגיל?

נורית שמר פרידמן

פחד, כמיהה ואשמה. שלושה רגשות כל כך שונים ובכל זאת הם אלו שעוטפים את המילה הזו בימים אלה.

 הזמן עובר והבשורות קשות ובכל זאת לאט לאט צריך להתכנס לשגרה, שגרה שכוללת עבודה, פרנסה, עשיה. בימים הראשונים המשק השתתק. המעסיקים הבינו את הצורך של העובדים להתרחק מהעבודה, אבל המשק צריך לנוע והעסקים, בחלקם, חזרו לפעול. חלק ממקומות העבודה העבירו את הפעילות לעבודה מרחוק. הילדים לא חזרו לשגרת לימודים בכל מקום וישנם יישובים בדרום ובצפון שפונו מתושבים. אבל הזמן עובר ובשבוע האחרון גובר השיח בין מעסיקים על חזרה למשרדים. זה טבעי, זה הכרחי אפילו, ואנחנו יודעות ששגרה היא אחד הכלים להתמודדות עם משברים, אבל איך עושות את זה? איך נחזור לשגרה כשהמלחמה עדיין ברקע, החדשות לא מפסיקות לזרום והבשורות הקשות רודפות אחרינו כעם. איך נחזור להתרכז ולהיות יעילות, יצירתיות, מעשיות?

מירית פרבמן, פסיכולוגית תעסוקתית בנטע, מתייחסת לנושא ומציעה לחלק את ההתמודדות –

חששות  כצעד ראשון להיות במודעות. להבין מהם הקשיים הניצבים בפנינו, לזכור שהמשימות היום – יומיות שבעבר לקחנו כמובנות מאליהן, היום דורשות מאמץ אחר ותשומת לב שונה. ימי משבר הם ימים שמחייבים אותנו להאט את הפעילות שלנו, גם את הפעילות הביתית והחברתית ועל אחת כמה וכמה הפעילות המקצועית. ייקח זמן עד שנחזור לתפקוד מלא וזה בסדר. חשוב במיוחד לזכור, כפי שיעצנו בעבר, לאמץ חמלה עצמית. זה בסדר לטעות בדברים שמעולם לא טעינו בהם, זה בסדר לא להיות במאה אחוז שלנו ולא להיות בפוקוס מוחלט על העשייה. זה טבעי לחלוטין.

אשמה – בעניין האשמה, חשוב לזכור שהעשייה היא כלי עוצמתי וחשוב לשיקום, וכן, גם אם לא חווית את הטראומה בגוף ראשון, החוויה שלך לא הייתה פשוטה. חזרה לעבודה היא האלמנט המשמעותי ביותר בשגרה. מותר לחזור לחייך, גם בתוך סבך הרגשות הקשים, ולפעמים ביום עבודה אחד את תחווי את שני קצוות הרגש ותעברי מקושי לחיוביות.

קושי- חשוב לאתר את רגעי הקושי ולהיעזר באחרים במקרי הצורך, להבין שהקושי הוא לגיטימי, גם במקומות שבעבר נתפסו בעיניך כקלים ופשוטים. הסובבים אותנו מתמודדים גם הם עם קשיים ובתקופה זו מניחים לשיפוטיות- העצמית והחברתית. יתרה מזאת- ניתן לעזור לאחרים עם הקשיים שלהם. עצם הסיוע לאחרים מחזק ומסייע בהתמודדות.

בהיבט הפרקטי- רשימות, רשימות, רשימות. רשימות יסייעו בהכנסת סדר לתוך הכאוס, שימוש ביומן ובפתקים בטלפון או בכל כלי אחר לתכנון וסדר.

חשוב לזכור שהיום אנו זקוקות לדברים אחרים מאשר בימי שגרה, הגמישות הכרחית ויחד איתה הסבלנות.

את לא לבד.

מהפכת הנוודות הדיגיטלית -בשורה לארגונים ולעובדות

בעידן שבו המשרד כבר איננו רק ארבעה קירות וכיסא סטנדרטי, הנוודות הדיגיטלית צוברת תאוצה כמודל עבודה חדשני.
מדובר בסגנון חיים שבו עבודה מתבצעת מרחוק באמצעות טכנולוגיה – תוך כדי ניידות גיאוגרפית, בארץ או ברחבי העולם. זה יכול להיות שבוע בגליל, חודש בפראג, או יום עבודה קבוע בבית הקפה השכונתי.

לקריאה >

10 שאלות עם תום אלרום

לפעמים מה שנראה כמו אילוץ הופך להזדמנות לשינוי גדול בחיים. ככה זה היה אצל תום – אימא חד הורית שהעבירה את חייה מתל אביב להודו, והפכה את המסע הזה לקריירה חופשית ומלאת השראה. איך זה מרגיש באמת לחיות בדרך הזו, אילו אתגרים ויתרונות פוגשים בדרך, ומה היא ממליצה לנשים שחולמות לעשות את הצעד הזה בעצמן?

לקריאה >

גם בלי כדור בדולח

את חושבת על העתיד של ילדיך? איך את רואה אותם משתלבים בעולם העבודה? הורים רבים מכוונים את ילדיהם לעבר קריירה יציבה, קריירה שיש בצידה פרנסה גבוהה ובטוחה. לכאורה, יש בכך הגיון רב, או לפחות היה בעבר. היום אנחנו יודעים שעולם העבודה איבד מהיציבות שלו. דו"ח"The Future of Jobs" , של הפורום הכלכלי העולמי, מנבא שכ-65% מהילדים שלומדים היום בבית הספר, יעסקו בעתיד במקצועות שעדיין לא קיימים. המשתנה הזה מוסיף הרבה מתח ובלבול למשוואת הקריירה העתידית – איך נכוון את ילדינו לבחור במקצוע מסויים, אם אנחנו לא יודעים מה צפוי למקצוע הזה בעתיד?

לקריאה >