גם בלי כדור בדולח

את חושבת על העתיד של ילדיך? איך את רואה אותם משתלבים בעולם העבודה? הורים רבים מכוונים את ילדיהם לעבר קריירה יציבה, קריירה שיש בצידה פרנסה גבוהה ובטוחה. לכאורה, יש בכך הגיון רב, או לפחות היה בעבר. היום אנחנו יודעים שעולם העבודה איבד מהיציבות שלו. דו"ח"The Future of Jobs" , של הפורום הכלכלי העולמי, מנבא שכ-65% מהילדים שלומדים היום בבית הספר, יעסקו בעתיד במקצועות שעדיין לא קיימים. המשתנה הזה מוסיף הרבה מתח ובלבול למשוואת הקריירה העתידית - איך נכוון את ילדינו לבחור במקצוע מסויים, אם אנחנו לא יודעים מה צפוי למקצוע הזה בעתיד?

במקביל לשינויים הדרמטיים בעולם העבודה, גם חינוך הקריירה, שאנו ההורים מספקים לילדינו, צריך לעבור שינוי. 

אנחנו רוצות לעזור להם, לכוון אותם, אבל עולם העבודה בצורתו החדשה הוא טריטוריה לא מוכרת דיה עבורנו.

איך בכל זאת נעזור להם?

חינוך לקריירה – האחריות של ההורים לעתיד הילדים

בעבר, המילה "קריירה" הפציעה בחיינו בשלב מאוחר יחסית –  אחרי הצבא, אחרי לימודים, אולי רק כשמתחילים עבודה ראשונה. היום, המציאות השתנתה לחלוטין. עולם העבודה של המאה ה-21 הוא דינמי, מהיר, משתנה כל הזמן, ורוב האנשים צפויים להחליף מספר מקצועות ותפקידים לאורך חייהם. דווקא בגלל זה, האחריות שלנו כהורים היא להתחיל לדבר עם הילדים על קריירה כבר בגיל צעיר – לא כדי ללחוץ, אלא כדי להכין.

הכרות עצמית מעמיקה כבסיס לכל החלטה

הצעד הראשון בבניית מסלול קריירה הוא היכרות עצמית. חשוב ללמד את המתבגרים לזהות את החוזקות,  הכישורים, תחומי העניין והערכים שלהם. שיחה על מה הם אוהבים לעשות, במה הם טובים ואיזה סוג של סביבה מתאימה להם, היא הכרחית. כשילדים מבינים מה מניע אותם, קל להם יותר לבחור נתיב שמתאים להם.

הבנת עולם העבודה החדש 

העולם שבו אנחנו עובדים היום שונה מאוד מזה שבו גדלנו. מקצועות נעלמים, מקצועות חדשים נולדים, והטכנולוגיה משנה את הכללים בכל תחום. המשמעות היא שהמיומנות החשובה ביותר שילדינו זקוקים לה, היא היכולת להתאים את עצמם לשינויים. אם בעבר למידת מקצוע מסוים הספיקה, היום יש צורך ללמד את ילדינו להתמודד עם שינויים ורק לאחר מכן לחשוב על סוגי המקצועות שיתאימו להם. במציאות הנוכחית כדאי לתכנן מספר תפקידים אפשריים או לכוון את הלמידה לתחום 'מטריה', המקבץ תחתיו מספר תפקידים. אם פעם דמיינו קריירה כקו ישר, היום היא הרבה יותר דומה לרשת דרכים עם פניות והסתעפויות. חשוב להסביר לבני הנוער שזה בסדר ואפילו מומלץ לחשוב על יותר ממסלול אחד.

לחיות את הנושא ביום יום 

הדרך הטובה ביותר ללמד היא לקיים שיח מתמשך, לנצל הזדמנויות של חוויות משותפות כדי לשאול על  העדפות שונות, לשתף את הילדים בהחלטות קריירה שאנחנו מקבלות, בקשיים, בהצלחות, ואפילו בטעויות שלנו. להזמין אותם לשאול, להביע דעה, ולדמיין את העתיד שלהם. ככל שהשיחה פתוחה יותר, כך הילדים מרגישים חופשיים יותר לחשוב באופן יצירתי ולחקור אפשרויות.

לחשוף להזדמנויות, ללמוד דרך חוויה

היכרות עם עולם העבודה לא חייבת להיות תיאורטית בלבד. אפשר לקחת את הילדים ליום התנסות במקום עבודה, לשוחח עם חברים מהתחום שמעניין אותם, להציע להם להשתתף בקורסים קצרים או פרויקטים התנדבותיים. כל חוויה כזו פותחת את הראש ומוסיפה ידע על מה שמחכה להם בחוץ.

חינוך לקריירה הוא לא פרויקט חד פעמי, אלא תהליך שמתחיל בשיחות קטנות וממשיך לאורך גיל ההתבגרות. כשאנו ההורים מלמדים את הילדים להכיר את עצמם, להבין את המציאות המשתנה, לשמור על גמישות ולחפש הזדמנויות, אנחנו לא רק עוזרים להם לבחור מקצוע, אנחנו מציידים אותם ביכולת לנווט את חייהם המקצועיים בביטחון, גם כשהדרך משתנה.

מצפן נטע ליצירת תרבות ארגונית המקדמת שוויון מגדרי

כולנו שמענו ארגונים אומרים ״אצלנו יש שוויון״, ״אצלנו מקדמים נשים״. אבל כשמגרדים רגע מתחת לסיסמה, עולה השאלה האמיתית: מה קורה בפנים? ביום יום, בישיבות, בהחלטות, בקידומים, בשכר?
הפעם במאמר אנחנו מציגות את ״מצפן נטע״ – כלי שעוזר לארגונים (ולנו) להפסיק לנחש, ולהתחיל לראות תמונה ברורה: איפה נשים באמת יכולות לצמוח, ואיפה המבנים הארגוניים עדיין יכולים להשתפר.

לקריאה >

10 שאלות עם ד״ר יעל יצחקי

מה באמת נחשב הצלחה בקריירה? האם שוויון מגדרי בארגונים הוא יעד ריאלי, ואיך נראית עבודה ארגונית שלא מסתפקת בכוונות טובות אלא בודקת את עצמה באמת?
בראיון מיוחד, ד״ר יעל יצחקי – מייסדת ויו״ר נטע, פסיכולוגית חברתית ודוקטור לניהול – משתפת בתפיסת העולם שמלווה את עבודתה כבר כמעט שני עשורים: איך מודדים הצלחה באופן אישי, למה ארגונים צריכים כלים ולא רק סדנאות, ואיך נראית תרבות ניהול שמאפשרת לנשים (ולארגונים) לממש פוטנציאל אמיתי.

לקריאה >

מבינה מלאכותית למלאכה קלאסית

בעידן שבו AI מאיץ אוטומציה במקצועות ה״בטוחים״, קורה משהו מפתיע בשטח: יותר ויותר נשים בוחרות במלאכה מוחשית – נגרות, ריתוך, חשמל ומכונאות – ומגלות משמעות, חופש ויציבות מסוג אחר.
מה מניע את המגמה, איפה ההזדמנויות בישראל, ואיך ארגונים יכולים להרוויח כשנותנים לידיים לעבוד?

לקריאה >