אם הדיון בהעלאת גיל הפרישה נראה לך רחוק, זר וחסר השפעה מיידית על עתידך, הנה כמה עובדות מתוך הכתבה המלאה:
נשים מרוויחות בממוצע 30% פחות מגברים.
נשים מתאפיינות באי רציפות תעסוקתית בשל חופשות לידה וחלוקת התפקידים המסורתית.
נשים מובטלות יותר ומופלות יותר על רקע גיל מאשר גברים.
לנשים יצוג יתר במשרות חלקיות, זמניות ושעתיות, ומשרות קבלן.
נשים חיות בממוצע יותר שנים מגברים.
כל אלו מקטינים את יכולתן של נשים לחסוך לפנסיה ובמקביל לפזר את סכומי הקצבה על פני שנים רבות יותר.
כולנו שמענו ארגונים אומרים ״אצלנו יש שוויון״, ״אצלנו מקדמים נשים״. אבל כשמגרדים רגע מתחת לסיסמה, עולה השאלה האמיתית: מה קורה בפנים? ביום יום, בישיבות, בהחלטות, בקידומים, בשכר?
הפעם במאמר אנחנו מציגות את ״מצפן נטע״ – כלי שעוזר לארגונים (ולנו) להפסיק לנחש, ולהתחיל לראות תמונה ברורה: איפה נשים באמת יכולות לצמוח, ואיפה המבנים הארגוניים עדיין יכולים להשתפר.
מה באמת נחשב הצלחה בקריירה? האם שוויון מגדרי בארגונים הוא יעד ריאלי, ואיך נראית עבודה ארגונית שלא מסתפקת בכוונות טובות אלא בודקת את עצמה באמת?
בראיון מיוחד, ד״ר יעל יצחקי – מייסדת ויו״ר נטע, פסיכולוגית חברתית ודוקטור לניהול – משתפת בתפיסת העולם שמלווה את עבודתה כבר כמעט שני עשורים: איך מודדים הצלחה באופן אישי, למה ארגונים צריכים כלים ולא רק סדנאות, ואיך נראית תרבות ניהול שמאפשרת לנשים (ולארגונים) לממש פוטנציאל אמיתי.
בעידן שבו AI מאיץ אוטומציה במקצועות ה״בטוחים״, קורה משהו מפתיע בשטח: יותר ויותר נשים בוחרות במלאכה מוחשית – נגרות, ריתוך, חשמל ומכונאות – ומגלות משמעות, חופש ויציבות מסוג אחר.
מה מניע את המגמה, איפה ההזדמנויות בישראל, ואיך ארגונים יכולים להרוויח כשנותנים לידיים לעבוד?