30 ארגוני נשים איחדו כוחות למען מטרה אחת: להכניס יותר נשים לשיח המדיני-בטחוני בישראל. למרות שישראל היא מדינת
צבא (לעיתים גם מדינת משטרה), עם ממסד רבני חזק המשפיע על השיח הציבורי במגוון תחומים, מבקשים בארגוני הנשים מממשלת
ישראל להכין תכנית פעולה ליישום החלטה 1325 של מועצת הבטחון. מתוך: אתר סלונה- 24/3/2014, כתבה: טל שניידר, צילום: רונן בוידק
החלטה 1325, שיושמה ושולבה באגפי הממשל האמריקאי (לדוגמה) בסוף שנת 2011, שימשה בישראל כדחיפה לתיקון חוק שוויון זכויות
האישה בשנת 2005 (חברות הכנסת אתי לבני ויולי תמיר הובילו). תיקון החוק לפני עשר שנים חייב כל ועדה ציבורית או צוות שממנה ראש
הממשלה, שר, סגן שר, או מנכ”ל ממשלתי – “לתת ביטוי הולם לייצוג נשים ממגוון קבוצות האוכלוסיה”.
לדחוף לשיתופן של נשים
במשך תשע השנים, מאז אותה החקיקה, צפצפו ראשי הממשלות והשרים על החוק, ורק בעקבות עתירות חוזרות ונישנות של ארגוני נשים
ולאחר מכן איומים בפניה לערכאות, התרצו אותם ראשים או שרים והוסיפו נשים. בפנים חמוצות, כאילו הם עושים טובה למישהו, צריך היה
להתווכח ולדרוש את המובן מאליו: נשים הן חצי מן האוכלוסיה. נשים סובלות לעתים יותר מהשלכותיו של עימות אלים.
כך עמותת ‘איתך-מעכי’ וגופים אזרחיים אחרים חייבו את ראש הממשלה בנימין נתניהו לצרף אישה לועדת טירקל (לחקירת אירועי המשט),
לצרף נשים לועדת טרכטנברג (מחאת קיץ 2011) ועוד.
מדוע אם כך, דבר הקבוע בחוק ונשמע כמעט מובן מאליו מצריך 30 ארגונים, עשרות נשים וגברים וקמפיין ציבורי? נשות 1325 מעוניינות
להרחיב את תחולת היישום של ההחלטה. לחלחל את המסר לכל משרדי הממשלה. אתמול התכנסו שגרירת ישראל באו”ם לשעבר,
גבריאלה שלו, השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, פרופ’ חנה הרצוג, פרופ’ נעמי חזן ועוד שחקניות ומובילות דעת קהל: יונה אליאן,
חנה אזולאי-הספרי, אילנה שושן, שרית וינו-אליעד, ריקי בליך ועוד כדי לדחוף עוד לשיתופן של נשים – לא רק בועדות חקירה, אלא
בכל דרגי קבלת ההחלטות.
רק גברים מקבלים החלטות
אחרי השקת קמפיין 1325, שוחחתי עם ד”ר עפרה גרייצר, מרצה במכללה לבטחון לאומי, מומחית למערכות צבאיות ומי שעוסקת
בהכשרת מפקדים בצה”ל. גרייצר היא פעילה בפורום דבורה, גוף המכיל נשים בכירות המעורבות בעשיה הבטחונית-מודיעינית בישראל.
סימה שיין (לשעבר ראש חטיבת מחקר במוסד), תא”ל אורית אדטו (לשעבר נציבת שב”ס) וד”ר אמילי לנדאו מן המכון למחקרי בטחון
לאומיים, הן חלק מן הנשים הפעילות ב”דבורה”. גרייצר שלפה מן התיק מסמך ובו שרטוט של תרשים זרימה שהיא הכינה.
כ-30 איש (פלוס מינוס) נמצאים בצמרת של הצמרת של מקבלי ההחלטות הבטחוניות-מודיעיניות-צבאיות בישראל. ראש הממשלה,
הקבינט הבטחוני, שר הבטחון, צוות המו”מ מול הפלסטינים, חברי כנסת בתתי-הועדות החשאיות של ועדת חוץ ובטחון, הרמטכ”ל,
ראש המוסד, ראש השב”כ, ראש אמ”ן, ראש אג”ת, שרי בטחון פנים, אוצר (מחלקת תקציב הבטחון), הגנת עורף, המועצה לבטחון לאומי,
הועדה לאנרגיה אטומית.
“זו הקבוצה שמקבלת בישראל את כל ההחלטות הבטחוניות”, אומרת גרייצר. “כמה נשים יש בקבוצה הזו? אולי אחת, אולי שתיים. כמה
נשים עובדות בכפיפות מנהלית לחברי הקבוצה הזו? ספורות. בקושי. פורום דבורה עותר ונלחם אבל עד שהקבוצה הזו, שחלקים ממנה מגיעים
מנבחרי ציבור בכירים, לא תכלול נשים בצמרת – לא יהיו נשים בצמתי קבלת ההחלטות. אני עצמי לא מגיעה מן השמאל, אלא דווקא מן הימין,
אבל בכל הנוגע לשינוי בקרב המנהיגים הישראלים שבאים מן הימין, הרמתי ידיים. אני לא חושבת שנתניהו ישתנה וישאף לכלול נשים בצוות
שעובד סביבו או בצמתים הנ”ל. אני אומרת את זה בכאב. עם ראש הממשלה הנוכחי המצב אבוד מבחינת הפמיניזם”.
את תוכנית הפעולה 1325 של האו”ם -נשים מנהיגות לשלום וביטחון מובילים הארגונים -”אג’נדה- השדרה- עורו”,”איתך –מעכי”, משפטניות
למען צדק חברתי, ו”שוות”– המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית מטעם מכון ון ליר בירושלים.
