לפני עשרים שנה, בשנת 2006, הקימה ד"ר יעל יצחקי את עמותת נטע – המרכז לפיתוח קריירה.
בעשרים השנים שעברו, עבר עולם העבודה הישראלי תהפוכות ומשברים רבים:
עלייה חדה בהשתתפות נשים בעולם העבודה, צמצום חלקי של הפערים לצד שינוי דק, הגובל בהקפאה של תקרת הזכוכית ופערי השכר ובעיקר קיטוב בין נשים משכילות במקצועות המניבים שכר גבוה יותר לבין נשים המרוכזות במקצועות השירות בשכר נמוך.
אם מסתכלים בראייה רחבה, אפשר לתאר את שני העשורים האחרונים כך:
- מעבר מ'אם עובדת' ל'עובדת שהיא גם אם' – השתתפות נשים בשוק העבודה הפכה לנורמה, כולל עבור אימהות, ואורך הקריירה התארך.
- נשים משכילות יותר מגברים בממוצע, אך זה לא מתורגם באופן מלא לייצוג בצמרת ולשכר גבוה.
- מעבר מהדרה פורמלית לאפליה עקיפה ומוסדית – למרות חוקים שוויוניים, מבנה השוק והנורמות ממשיכים ליצור חסמים – תקרת זכוכית, קיטוב תעסוקתי, והטיה נגד אמהות.
- שיפור משמעותי בעליית מודעות לנושא – התווספו מדדי מגדר, עתירות לבג"ץ, הנחיות ייצוג הולם, מחקרים וקמפיינים. יחד עם זאת, יישום בשטח ופריצות הדרך עדיין חלקיים.
בראיה ממוקדת יותר:
- שיעור התעסוקה של נשים בישראל, בקרב הגילאים 25-64 עלה מאוד. מכ65% בסוף שנות ה90 לסביבות 76% בשנת 2024 – הוא אף גבוה מהממוצע במדינות ה OECD (על פי סקר כח אדם של הלמ"ס) 2025.
- העלייה גבוהה במיוחד אצל אימהות לילדים קטנים ונשים לפני פרישה (55–64, כלומר יותר נשים נשארות בשוק העבודה לאורך יותר שנות חיים ותוך כדי גידול הילדים בשנות ההורות האינטנסיביות).
- גדל חלקן של משפחות עם שני מפרנסים. העבודה מחוץ לבית הפכה לנורמה עבור רוב הנשים היהודיות הלאחרדיות, ואף הולכת ומתרחבת בקרב קבוצות נוספות.
- שיעור ההשתתפות בשוק העבודה אמנם זינק, אבל פער השכר החודשי המגדרי כמעט שלא זז בשני העשורים האחרונים, ועומד על כ32% לטובת גברים. חלק גדול מהפער מוסבר במבנה השוק – נשים עובדות בממוצע כ8 שעות שבועיות פחות מגברים, הן מרוכזות בענפים עם שכר נמוך יחסית, כמו חינוך, בריאות ורווחה (בסביבות 80% מהעובדים בענפים האלה הן נשים) וכן, פחות נשים נמצאות בתפקידים בשכר גבוה ובעמדות ניהול בכירות.
גם לאחר ההסברים הללו, נשאר פער המעיד על אפליה ישירה ועקיפה, נורמות תעסוקה מגדריות וציפיות שונות ממנהלים וממנהלות.
- שיעור הנשים בראש הפירמידה העסקית נותר חד ספרתי – במדד ת"א 125 כיהנו בתחילת העשור רק כ‑3 מנכ"ליות מתוך 125 החברות הציבוריות הגדולות בארץ. בדו"חות עדכניים על תעשיית ההייטק נמצא שנשים היוו כ‑10% בלבד מהמנכ"לים ורק כ‑17% מדרג הניהול הבכיר בחברות הייטק, בעוד ששיעור היו"ריות בחברות ציבוריות צנח לכ‑5–6% לאחר שעמד על כ‑15% ב‑2018.
- בשירות המדינה, נשים מהוות רוב בקרב העובדות, אך רק כ9% מהדרג הבכיר ביותר וגם ב2025 לא כיהנה אף מנכ"לית קבועה בראש משרד ממשלתי.
סוגיית המשרה החלקית ועומס העבודה בבית
- כ32% מהנשים עובדות במשרות חלקיות (לעומת כ13% מהגברים).
- במקביל, גם אם חל צמצום מסוים בפער בחלוקת עבודות הבית והטיפול בילדים, נשים עדיין נושאות בנטל גדול יותר ולכן נאלצות להתאים את עבודתן לשעות מערכת החינוך ולטפל ב'משמרת השנייה'.
- שילוב זה של עבודה חלקית + אחריות ביתית מביא לכך שנשים נלכדות במשרות עם אופק קידום מוגבל וקושי להצטייר כמנהלות הזמינות 24/7, בעיקר בתפקידים בכירים.
חוקי עבודה ומדיניות הגנה כחרב פיפיות
- בישראל קיימים חוקים בנושא שוויון הזדמנויות בעבודה, איסור הטרדה מינית, חוק עבודת נשים (חופשת לידה, איסור פיטורין), ועוד.
- בשני העשורים האחרונים חלו שינויים ופסיקות שחיזקו את האיסור על אפליה בהריון, אחרי לידה ובגין אחריות הורית. במקביל, הורחבו במידה מסוימת זכויות אבות, אם כי בפועל נשים עדיין מממשות את רוב חופשת הלידה וההיעדרויות בגין טיפול בילדים.
- חוקי ההגנה, יצרו לעיתים מצב בו מעסיקים חוששים לקלוט או לקדם נשים בגיל הפוריות בגלל חשש מהיעדרות, לכן ההגנה המשפטית לא תמיד מתורגמת להזדמנות שווה בשטח.
השפעת משברים (קורונה, מלחמות) – פגיעות גבוהה יותר לנשים
- בדו"חות שירות התעסוקה בעשור האחרון עולה שבמשבר הקורונה כמו גם במלחמת חרבות ברזל, מספר הנשים דורשות העבודה עלה יותר מאשר מספר הגברים, כלומר נשים נפגעו יותר מאבטלה זמנית וארוכת טווח.
- נשים רבות מועסקות בענפים שנפגעו מהר יותר (שירותים, תיירות, מסחר קמעונאי) או במשרות לא מוגנות, וכשהילדים בבית הן הראשונות לצמצם עבודה כדי לטפל בהם.
- מעמדן של נשים בשוק העבודה עדיין שברירי יותר, במיוחד בעתות משבר, למרות ההתקדמות הכמותית בשיעור התעסוקה.
מדד המגדר והפער הכולל
- "מדד המגדר" של הכנסת ומחקרים נוספים מראים שישראל אכן התקדמה במספר מדדים (השכלה, השתתפות בתעסוקה, ייצוג כללי בתעסוקה ציבורית), אך מבנה איהשוויון המגדרי נותר עיקש, במיוחד בפסגת הפירמידה ובשכר.
- במלים אחרות, מספר גדול יותר של נשים הצטרפו לעולם העבודה, אך הכללים והמבנה נשארו ברובם גבריים: שעות עבודה ארוכות, תרבות ניהול גברית, חסמים לא פורמליים ברשתות ונורמות של זמינות תמידית, בעיקר בתפקידים בכירים.
- הדו"חות מדגישים שגם בתוך קבוצת הנשים יש שונות גדולה: נשים מהמעמד הבינוניגבוה, יהודיות לאחרדיות, נהנות יותר מפירות השינוי לעומת נשים ערביות, חרדיות ונשים בעשירונים התחתונים.
נסכם במשפט אחד – דרך ארוכה לפנינו.
