אם ניכנס למשרד ממשלתי, סביר שנפגוש לא מעט נשים. הן מנהלות תחומים, מובילות תהליכים, מחזיקות בידע מקצועי ומניעות את העבודה היום-יומית. נשים מהוות כ-64% מעובדי שירות המדינה, לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת לסוף 2024, אבל ככל שנתקרב לדרגות הבכירות ביותר, נפגוש פחות ופחות מהן. איך קורה שבמערכת שבה נשים הן הרוב, הן עדיין מיעוט בצמרת?
נתון מעניין ולכאורה אופטימי הוא שנשים מהוות 46% מהסגל הבכיר בשירות המדינה, אלא שהאחוזים האלה מסתירים תמונה מורכבת יותר. הסגל הבכיר מחולק לשלוש רמות וככל שהרמות עולות, שיעור הנשים צונח מ-49% ברמה הראשונה, ל-29% ברמה השנייה ול-9% בלבד ברמה הגבוהה ביותר. כלומר, בתוך קבוצת הבכירים, המרחק בין נוכחות נשית לבין שותפות במוקדי הכוח עצום.
בתפקידי מנכ"ל, משנה למנכ"ל ומקבילי מנכ"ל מכהנות 14 נשים מתוך 101 בעלי תפקידים. בשנת 2026, מבין 29 המנכ"לים, מכהנת רק מנכ"לית אחת. אלו התפקידים שבהם נקבעים סדרי העדיפויות, מתקבלות החלטות על משאבים ומעוצבת המדיניות שמשפיעה על החיים של כולנו. לכן, השאלה מיהם היושבים סביב השולחן הזה משמעותית מאד.
אפשר היה לצפות שהזמן יעשה את שלו, שיותר נשים יצברו ניסיון, יתקדמו במערכת ובהדרגה יגיעו גם לפסגה. ואכן, בחלק מדרגי הביניים והניהול נרשמה התקדמות, אבל בצמרת התמונה שונה. בממשלה הקודמת כיהנו 11 מנכ"ליות, כמעט 33% מכלל המנכ"לים, ואילו בממשלה הנוכחית שיעור הנשים שמונו לתפקיד ירד למתחת ל-5%. לצערנו, גם הישגים שכבר הושגו, אין ודאות שיישמרו לאורך זמן.
כדי להבין את הפער, צריך להסתכל על הדרך שבה מגיעים לתפקידים הללו. תפקידי המנכ"ל במשרדי הממשלה הם משרות אמון והבחירה נתונה בידי השרים. בנקודה הזאת, שבה ניסיון מקצועי פוגש החלטה אישית ופוליטית, נוצר אחד החסמים המשמעותיים. בג"ץ קבע ב-2025 כי על הממשלה מוטלת חובה פעילה לדאוג לייצוג הולם של נשים גם במשרות אלה ובכל זאת, בעשרת החודשים שלאחר פסק הדין מונו שמונה מנכ"לים, כולם גברים.
גם בתוך הסגל הבכיר חשוב לבדוק באילו תפקידים נמצאות הנשים. רבות מהן מרוכזות בתחומים כמו משפטים ועבודה סוציאלית, ורק כמחציתן מכהנות בתפקידי ניהול. תואר 'בכיר' אינו מעיד בהכרח על סמכות ניהולית, על אחריות לתקציב או על יכולת להשפיע על סדר היום. ישנו פער משמעותי בין ההגדרה 'בכיר' לבין היכולת להשפיע.
יעדים כבר יש. החלטת ממשלה משנת 2020 קבעה יעד: לפחות 50% נשים בסגל הבכיר. בדצמבר 2025 עודכן גם נוהל ועדת המינויים, כך שיחייב חיפוש פעיל ומתועד של מועמדות, בחינה של לפחות שתי נשים והנמקת ההחלטה. אלה צעדים חשובים, אך המבחן שלהם יהיה במינויים שיבואו בעקבותיהם.
כדי שהשינוי יהיה משמעותי ומתמשך, כדאי להביט גם על השנים שלפני המינוי – מי מקבלת הזדמנות להוביל פרויקט משמעותי, לנהל צוות, לצבור ניסיון תקציבי או למלא מקום של מנהל בכיר? המסלול לצמרת במגזר הציבורי נבנה לאורך זמן.
נשים נמצאות בשירות המדינה, והן מביאות איתן ידע, ניסיון ומחויבות. האחריות של המערכת היא לוודא שהנוכחות הזאת תוכל להפוך גם להשפעה. כשהן הרוב בקרב העובדים, ראוי לשאול מדוע הדרך שלהן אל ראש הפירמידה עדיין ארוכה וכמעט בלתי מושגת.
