על יד
"העיקר להכניס את הרגל בדלת, אחרי זה כבר הכל יסתדר". מכירות את המשפט הזה? מי לא שמעה אותו בשלב כזה או אחר בחיים? אנחנו שומעות על נשים שהגיעו לארגון לתפקיד מסויים וראשוני וטיפסו בהיררכיה הארגונית וכבשו תפקידים בכירים. אנחנו מאמינות שברגע שיכירו אותנו ואת היכולות שלנו, הכל יקרה מעצמו ואנחנו נצליח. בטוח נצליח.
אבל בפועל, החיים הם לא סרט אמריקאי ולא סיפור זוהר, בפועל תפקידים התחלתיים יכולים להתקבע. הסיבות לקידום רבות ומגוונות ובעיקר שונות בין ארגון לארגון. הציפיה שמישהו יזהה את הכישרון שלנו ויקדם אותנו זהה לציפייה של שחקנית מתחילה שמגיעה להוליווד ומחכה ש"יגלו" אותה.
במערכת ארגונית, כל מערכת ארגונית, קיים שילוב של היבטים אנושיים לצד היבטים ארגוניים. ייתכן והמערכת מאפשרת התפתחות אישית, אך המנהל או המנהלת לא מספיק ערניים/קשובים/חזקים אל מול המנהלים שלהם. יכול להיות ההיפך – מנהל או מנהלת שיעשו הכל כדי לקדם ולפתח את העובדות אבל ייתקלו במערכת נוקשה ולא מאפשרת. הכל ייתכן, אבל הפרט החשוב ביותר הוא – את עצמך. גם אם היית רוצה ש"יגלו" אותך, מה שאת צריכה לעשות זה לחצוב את דרכך בכוחות עצמך. אך למרבה הצער, זה לא תמיד מתאפשר. לא בכל סביבת עבודה.
דריסת רגל במקום עבודה יכולה להיות החלטה נכונה, אבל היא צריכה להתקבל אחרי בחינה מעמיקה של מצב החברה, התפקיד עצמו, נוהלי הקידום בחברה, אפשרויות הפיתוח והלמידה ועוד. לפעמים אלו דברים שניתן לצפות מראש, לפעמים לא.
מה קורה לנו כשאנחנו נתקעות בתפקיד שהוא "על יד", הוא לא בדיוק מה שאנחנו רוצות, רק כי אנחנו רוצות להאמין שהוא יקדם אותנו? אנחנו מתרחקות. מתרחקות מעצמנו, מהשאיפות והרצונות שלנו. הבטחון העצמי נפגע והאמונה ביכולות שלנו נפגעת. אנחנו לא מצליחות לזרוח ולאט לאט כבה הניצוץ. אבל זה לא הדבר הגרוע ביותר שקורה, הדבר הגרוע ביותר הוא תחושת הכשלון שמלווה אותנו – הרי התקשורת מציפה אותנו בסיפורי סינדרלה כאלה, והנה אנחנו, לא מצליחות לצאת מתפקיד שהוא רק "על יד". תחושת הכשלון והאשמה היא הזווית הקשוחה ביותר בחוויה כולה ושם צריך להתחיל כאשר אנו רוצות לשנות את המצב.
בתהליך הייעוץ התעסוקתי אנחנו עובדות בדיוק על זה – שיקום תחושת המסוגלות האישית, התבוננות על התקיעות כתקופה בונה ומעצבת ובונות 'תוכנית יציאה': מגדירות מחדש את המטרות, סוללות את הדרך להשגתן באופן הייחודי לכל אחת ואחת ובמילים אחרות – מחברות אותך בחזרה לעצמך.
זכרי – התשובות אצלך, תמיד, אנחנו רק עוזרות לך לסמן את השביל.
