למרות התפיסה הרווחת, שהעליות המאורגנות לארץ הסתיימו, למעשה העליות נמשכות, מכל רחבי העולם, והעולות החדשות נאלצות להתמודד עם שורה ארוכה של חסמים בשוק העבודה, ההופכים את מסלול השתלבותן למורכב במיוחד.
בעוד כל אישה בישראל נדרשת להתמודד עם אתגרים מגדריים, עולות חדשות נושאות על כתפיהן גם משקולות נוספות – שפה, תרבות, הכרה מקצועית, ובמקרים רבים גם היעדר רשת תמיכה חברתית ומשפחתית.
“תקרת הזכוכית”, מחסום בלתי נראה המגביל את היכולת להתקדם לעמדות ניהול והשפעה, גם כאשר קיימים כישורים וידע מתאימים, נראה שעוביו כפול אצל נשים עולות. קשיי שפה, חוסר הכרה בתעודות אקדמיות, פערים תרבותיים וחוסר היכרות עם קודים של התנהלות מקומיים יוצרים ריחוק מהזדמנויות אמיתיות.
האתגר בולט במיוחד בקרב עולות מחברות מסורתיות – מאתיופיה, קווקז, ומדינות נוספות – אשר מתמודדות לא רק עם לימוד עברית ברמה תעסוקתית, אלא גם עם צורך בהתאמת השכלה וניסיון מקצועי לשוק הישראלי.
לצד המכשולים החיצוניים, קיימים גם חסמים פנימיים הנובעים מהמבנה המשפחתי והחברתי. במקרים רבים מערכת התמיכה של המשפחה המורחבת נשארה בארץ המוצא והעולה נאלצת להתמודד עם מורכבות אובייקטיבית של תמיכה טכנית ורגשית. בנוסף, למרות הלמידה שנעשתה מעליות לאורך השנים, עדיין ישנה נטייה להפנות עולים חדשים לפריפריה, דבר המוליד קשיים נוספים. סקר של שרות התעסוקה מלמד כי 41% מהנשים בפריפריה רואות באחריות משפחתית חסם מרכזי לכניסה לשוק העבודה – כמעט פי שניים מהגברים. לכך מצטרפים קשיי תחבורה, בעיות בריאות, חוסר ידע על זכויות תעסוקה, ותחושת זרות שעלולה לערער את הביטחון העצמי.
מרכיב נוסף, המשפיע על התקדמותן של נשים עולות, הוא פער השכר גם בין נשים עולות לבין גברים וגם בין עולות לנשים ילידות הארץ. רבות מהן מועסקות במשרות חלקיות או “עבודות שקופות”, תחומים שאינם מקנים יציבות או הכרה מקצועית. במקרים אחרים, עולות אינן מודעות לזכויותיהן או מתקשות לדרוש תנאים הולמים, מה שמנציח את מעגל אי השוויון.
בדרך לשינוי?
בשנים האחרונות נפתחו תוכניות ממשלתיות כמו "מענק עבודה מרוחקת", קורסים ללימוד עברית מקצועית, פרויקטים לקידום השכלה והשמה בפריפריה. כמו כן, יוזמות של עמותות אזרחיות מהווים נדבך חשוב בשבירת החסמים.
גם במישור המדיניות ננקטים צעדים משמעותיים- מסלולים ייעודיים להכרה בתעודות מחו"ל, תמריצים לחברות המעסיקות עולות חדשות ומימון תוכניות תעסוקה לנשים ולעולים, אך הדרך לשוויון אמיתי עודנה ארוכה.
חשוב להבין שעולות חדשות יכולות להוות מנוע צמיחה חברתי וכלכלי עצום, אם רק תהיה בכך הכרה. הן מביאות עמן כישורים, שפות, נקודות מבט חדשות ויכולת לגשר בין תרבויות. החברה הישראלית כולה מרוויחה כשהן משתלבות באופן שוויוני ומלא.
כדי שזה יקרה, עלינו להמשיך להשמיע את קולן, ללוות את דרכן בתוכניות מותאמות, ולהכיר בכך ששילובן הוא לא רק עניין של צדק חברתי, אלא אינטרס לאומי וכלכלי ראשון במעלה.


