10 שאלות עם פרופ׳ אילה בלאו

״האחות היא הלב המרכזי של הטיפול הבריאותי באדם״, אומרת פרופ׳ אילה בלאו, שכבר כילדה חלמה להיות אחות מיילדת ומאז הקדישה את דרכה להוראה, למחקר ולהקמת מערכים בתחום הסיעוד. בראיון אישי היא מדברת על האתגרים הדחופים של המקצוע, על מקומם של נשים וגברים בתוכו, ועל הסיבות שבגללן הגיע הזמן להסתכל אחרת על הסיעוד.

1.⁠ ⁠מה את עושה בחיים?

 חיה את החיים בדרכי. נהנית עם המשפחה והחברים, מטיילת וקוראת, מלמדת באוניברסיטה סטודנטים לתואר ראשון במחלקה לסיעוד, מנחה סטודנטים לתואר שני ושלישי, חוקרת ומפרסמת בעיתונות מקצועית ובכנסים בארץ ובעולם.

 2.⁠ ⁠מה חלמת להיות כשהיית קטנה?

 חלמתי להיות אחות מיילדת ולטייל בעולם.

 3.⁠ ⁠מיהי דמות שהשפיעה עליך ולמה דווקא היא?

 מרים בלאו ז"ל חמותי שהיתה אחות בנשמתה, שילבה אנושיות, אכפתיות, תקשורת, אהבת הזולת ומקצועיות כאחות בבית חולים.

 4.⁠ ⁠ספרי לנו על 2–3 אבני דרך משמעותיות בחייך המקצועיים.

הקמתי את השלוחה לתואר ראשון בחוג לסיעוד של אוניברסיטת תל אביב בבית החולים השרון, מרכז רפואי רבין. הקמתי את מערך בריאות הציבור במכבי שירותי בריאות, שכלל כ-65 תחנות טיפת חלב ברחבי הארץ, וניהלתי אותו. הקמתי את תפקיד הרכזת הארצית לבדיקות סקר למניעת מומים מולדים במחלקה לגנטיקה במשרד הבריאות, והקמתי את המחלקה לסיעוד בפקולטה למקצועות הבריאות באוניברסיטת אריאל.

 5.⁠ ⁠מה בעינייך אנשים עדיין לא מבינים על מקצוע הסיעוד?

האחות היא הלב המרכזי של הטיפול הבריאותי באדם בכל שלבי החיים. היא מקשרת בין כלל המטפלים לבין המטופל ומשפחתו, נמצאת לצדו בטיפול אינטנסיבי בבית החולים 24/7, ובקהילה מכירה אותו ומלווה אותו לאורך השנים.

 6.⁠ ⁠מהם הצרכים והאתגרים הדחופים ביותר של מערכת הסיעוד בישראל?

האתגרים הדחופים הם פתיחת תקנים לאחיות ולאחים לעבודה בכל התחומים, בבתי החולים ובקהילה, ובעיקר בתחומי מומחיות קלינית כמו גריאטריה, רפואת חירום, אונקולוגיה ועוד. בתחומים אלה תרומתם יכולה להיות משמעותית במיוחד, משום שהמומחיות מאפשרת להעניק טיפול אישי, מקצועי ומתמשך וללוות את המטופל לאורך כל שלבי המחלה והזקנה.

 7.⁠ ⁠למה הסיעוד הפך ל״מקצוע ורוד״, והאם צריך לפעול כדי לשנות את זה?

מקצוע הסיעוד מושתת על חמלה ותקשורת בין-אישית – נושאים שהתקשרו לאורך השנים יותר עם נשים ונשיות, אך כיום תחומים אלו אינם נחלתן של נשים בלבד. בנוסף, מקצוע הסיעוד התפתח ורכש סמכויות בקבלת החלטות רפואיות, מה שתרם רבות למיצובו כמקצוע בעל משמעות ועצמאות ופתח אותו יותר גם לגברים. כיום כ־17%–20% מהעוסקים במקצוע הם אחים.

כדי להגדיל את תמהיל העוסקים בסיעוד, המקצוע ממשיך לפתח תחומי מומחיות המאפשרים גם לפתוח קליניקות עצמאיות, להרוויח יותר ולא להיות תלויים בעבודה רק בבתי חולים ובקופות חולים.

 8.⁠ ⁠מה החיבור בעינייך בין העשייה של נטע לבין עולם הסיעוד?

נטע תורמת לפיתוח נשים בעולם הקריירה, באמצעות מתן כלים לחיזוק מיומנויות ניהול והעמקת הזהות המקצועית. כיום אחיות משתלבות בתפקידי ניהול בכירים בתחומי הבריאות, ולא רק בתחומי הסיעוד. לדוגמה, מנהלת בית החולים אסותא אשדוד היא אחות שמילאה מגוון תפקידים ניהוליים במערכת הבריאות. ישנן אחיות נוספות שהשתלבו בניהול תחומי בריאות שונים, כמו מרכזי מכון מור ועוד.

 9.⁠ ⁠אם היית פוגשת היום את עצמך בגיל 16, איזו עצה היית נותנת לעצמך?

 לא לפחד לבצע מעברים בין תפקידים ומקומות עבודה, חשוב לנסות דברים חדשים גם אם לעיתים לא מצליחים, הניסיון מלמד.

10.⁠ ⁠עם אילו מחשבות או תחושות את נרדמת בלילה?

ליהנות מכל יום, מכל מעשה ומכל התנסות חדשה.

מקצועות ורודים

אנחנו רגילות לחשוב על ״מקצועות ורודים״ פשוט כתחומים שבהם יש רוב נשי. אבל מאחורי הצבע מסתתר מנגנון עמוק יותר: כשמיומנויות כמו אכפתיות, הקשבה ואחריות נתפסות כ״תכונות נשיות״, העבודה עצמה זוכה לפחות הכרה, תגמול והשפעה. הפעם במאמר שלנו אנחנו בוחנות איך התופעה מתבטאת בעולם הסיעוד, ומה צריך להשתנות כדי שאחיות ואחים לא רק יחזיקו את מערכת הבריאות, אלא גם יובילו אותה.

לקריאה >

10 שאלות עם טובה בן-ארי

מעטים האנשים שהצליחו לשנות את מערכת החינוך מבפנים לאורך שנים, וטובה בן ארי היא אחת מהם. בראיון, היא מספרת על אבני הדרך המקצועיות שלה, על המהפכה שהובילה במדינת ישראל בתחום זכויות התלמיד.ה ועל למה חינוך לקריירה מתחיל הרבה לפני העבודה הראשונה.

לקריאה >

מהטיות שמתחילות בגיל 14 לקריירה רגישת מגדר

אנחנו נוטות לחשוב שקריירה מתחילה אחרי הצבא, התואר, או עם העבודה הראשונה. בפועל, כבר בחטיבת הביניים מתעצבים דימוי עצמי, תחושת מסוגלות והאמונה במה ש”מתאים” לנו. במאמר הזה אנחנו בוחנות איך נוצרות ההטיות האלה, ולמה חינוך לקריירה בגיל צעיר הוא לא מותרות – אלא הזדמנות אמיתית להרחיב את גבולות האפשר.

לקריאה >