אודליה – שאלון לגיבורות הדרום
המלחמה תפסה אותה בקרית גת, בלי ממ”ד, והיא התפנתה עם שלושה ילדים מתחת לגיל 5 מאשקלון להרצליה. המחשבה על החטופים לא מרפה ממנה, והנתינה לאחרים נותנת לה כח. קראו את הריאיון שלנו עם אודליה עזורה.
- ספרי קצת על עצמך נכון ל6/10/2023
אני אימא לשלושה ילדים, הגדולה בת 5. תושבת אשקלון. עד הלידה השנייה שלי עבדתי בבנק, ואז יצאתי לחופשת לידה ארוכה. במהלכה פרצה הקורונה ובעלי התחיל בדיוק תפקיד תובעני מאוד, והחלטתי להישאר בבית עם הילדים. בהמשך נולד לנו הבן הקטן. בזמן חופשת הלידה נתקלתי בתוכנית בוקר בהכשרה כמדריכת התפתחות תינוקות של מכון בשם צעד ראשון, נדלקתי על זה והתחלתי ללמוד שם. עוד לא סיימתי את הלימודים, אבל אני מאמינה שיום אחד עוד אסיים. - איפה המלחמה תפסה אותך?
היינו בחג אצל חמי וחמותי, בקריית גת. ההורים שלי נשארו באשקלון. ב6:30 התחילו אזעקות. בדירה של חמי וחמותי אין ממ"ד, אז הלכנו למסדרון וחיכינו שזה יעבור, אבל האזעקות לא הפסיקו. מהר מאוד הבנו שקורה משהו חריג. למרות שההורים של בעלי שומרי שבת, ביקשתי ממנו שידליק את הטלפון ויבדוק מה קורה. מהר מאוד התמונה התחילה להתבהר לנו ביחד עם כל תושבי המדינה. גיסתי, שמתגוררת 15 דקות הליכה משם קראה לנו לבוא אליה, ולמרות השבת נסענו כולנו אליה, ויחד הסתגרנו בממ"ד. אחרי כמה שעות נסענו בחזרה לאשקלון. לא רציתי להשאיר את ההורים שלי לבד. אמרנו לילדים שלי שאם קורה משהו, שמיד יורידו את חגורת הבטיחות וישכבו על הרצפה של הרכב. בדרך קראתי את תפילת הדרך. נשארנו באשקלון עד יום שלישי בבוקר. ביום ראשון יצאתי לקנות מצרכים. פיקוד העורף הוציא את ההודעה שצריך להצטייד במים, בטריות וכו', והיתה תחושה שבאמת אין לאף אחד מושג מה יקרה. ביום שני התחלנו להבין שיש התארגנויות של אנשים לצאת מאשקלון, וגם אנחנו החלטנו לצאת משם. - איפה את היום?
הגענו למלון דניאל בהרצליה, ביחד עם עוד תושבים מאשקלון. כשהגענו, נדהמנו לראות את כמות המתנדבים העצומה שרק חיכו פה לעזור לנו. כל דבר קטן שרק ביקשנו, עוד לפני שביקשנו, הם כבר הביאו לנו. זה כל כך מחמם את הלב ולא מובן מאליו בכלל. חוץ מהמתנדבים גם העירייה עשתה מעל ומעבר לעזור. דבי יוסף מהעירייה היתה פה ופשוט דאגה לכל מחסורנו. חשבו על כל פרט – מתנדבים פתחו בוטיק של בגדים ומוצרי יד שנייה – לטובת כל המפונים שהגיעו בלי ציוד בסיסי ובגדים. העירייה ביטלה את התשלום על החניה ברחובות הסמוכים למלון, כי רובנו הגענו עם רכבים. חשבו על הכל, עד הפרטים הכי קטנים. - איך את מעבירה את הימים?
אני מטפלת בילדים, וגם מנסה לעשות לטובת אחרים. באחד מהימים ביקשנו לעשות הפרשת חלה כדי לשלוח לאנשי כוחות הביטחון. דבי מהעירייה ועוד מתנדבת בשם נטלי עשו מעל ומעבר כדי למצוא לנו מקום מתאים, עם מטבח ותנורים. הקהילה פה הביאה כל מה שצריך – קמח, שמרים, כלים, שקיות צלופן ומדבקות כדי לארוז את החלות. ממש הכל. הרבה מהנשים שהתפנו לפה עדיין סובלות מחרדה וחששו לצאת מהמלון. היה צריך להסיע אותן לבית הכנסת הסמוך, שם הכנו את החלות. הן ממש פחדו לצאת. אני הסעתי אותן במכונית שלי. בסופו של האירוע הכנו חלות מ 26 ק"ג קמח, ובעלי נסע לדרום כדי לחלק אותן לשוטרים בשדרות ובנתיבות. - מאין הכוחות?
בהתחלה, ממש מהרגע הראשון, הייתי מאוד ממוקדת בלטפל בילדים. רק כשהשכבתי אותם לישון נחשפתי לכל סיפורי הזוועה, והרגשתי שאני לא יכולה להכיל את זה. במלון יש מערך פסיכולוגי מפותח, וכשהגענו, נפגשתי עם פסיכולוגית וסיפרתי לה על מה שעבר על אוריה, הבת שלי. ואז הפסיכולוגית אחזה ביד שלי ושאלה – ומה שלומך? איך את? ורק אז הבנתי שמשהו עבר גם עליי. היא נתנה לי כלים להתמודד – אמרה לי שהגענו למקום בטוח, והמליצה להתנתק כמה שיותר מהחדשות ולעשות הליכות על הים, מה שמאוד עזר ועדיין עוזר לי. בהמשך, אמרתי לפסיכולוגית שאני רוצה גם לתת, שאני רוצה להיות עסוקה בעשייה לטובת אחרים. אני כל הזמן בודקת מה אנשים צריכים ואיך אפשר לעזור להם. הנתינה נותנת לי מרחב נשימה. - רגע אחד שזכור לך במיוחד מאז פרוץ המלחמה?
יש תמונה אחת שלא יוצאת לי מהראש – התמונה של האימא שנחטפה עם שני ילדיה מהבית (הכוונה היא לשיר ביבס ושני ילדיה, אריאל בן הארבע וכפיר בן ה10 חודשים, החטוף הצעיר ביותר המוחזק בשבי החמאס). אני מחליפה חיתול לתינוק שלי וחושבת עליה, ושואלת את עצמי מה היא עושה ואיך היא מסתדרת. לקחתי את הילדים אחה"צ אחד לקניון, פה בהרצליה, והיינו בפעלטון, והרגשתי מצד אחד שאני שמחה שיש מקומות בטוחים בישראל, ושאפשר לשמור על שגרה בטוחה, מצד שני – יש כל כך הרבה עקורים, ואנשים בלי בית, אין להם מקום בטוח. זה היה רגע מאוד קשה. - מה את מאחלת לעצמך לעתיד?
קודם כל אני מאחלת למדינה שיחזירו את כל החטופים במהרה, בריאים ושלמים בנפש ובגוף. מעבר לכך, תושבי העורף חוו טראומה רצינית ומשבר אמון עמוק במדינת ישראל, ואני מאחלת להם ולכולנו שהם יצליחו לשקם את החיים שהיו להם לפני כן. ולעצמי אני מאחלת שגרה ברוכה. שנחזור לקטר על הדברים הקטנים בחיים.
