על פרובוקציות ודעות קדומות / ד"ר יעל יצחקי
"וואלה, זו הפעם הראשונה בישראל ששרת המשפטים יכולה לככב בלוח שנה שתלוי במוסכים". כך כתב יוסף פריצקי, שר לשעבר בממשלת ישראל, בעמוד הפייסבוק שלו, על מינויה של איילת שקד. כשנשאל בראיון ברדיו דרום מדוע כתב זאת, ענה שרצה להגיד עליה משהו טוב וזה הדבר היחידי שהיה לו להגיד.
מתי גולן, בהתייחסות מנומסת יותר, כתב בגלובס: "אני לא רואה מה יש לשקד לתרום בתחום המשפטים, שהוא אחד התחומים המקצועיים ביותר בממשלה. לעומת זאת, אני רואה שהיא כן יכולה לתרום הרבה בתחום יחסי החוץ, כי תחום זה בנוי הרבה על מגע בין אנשים, על שיחות, על רושם אישי…גם כאשר העמדות הן קיצוניות – וכאלה הן עמדותיה – יש חשיבות רבה לאריזה שבתוכה הן מוגשות". לטעמו של גולן, לשקד יש את "האריזה", ולכן היא תוכל לרכך, למתן, לפשר, ליצור רצון טוב.
יוסף פריצקי יהיה השנה בן 60, מבוגר דיו כדי לדעת שדרך ארץ קדמה לתורה. מתי גולן, בן 78, משתמש בסקסיזם נדיב כשהוא מחמיא, כביכול, לשקד על ידי ייחוס תכונות חיוביות המוגדרות "נשיות" לאופייה (benevolent sexism). עדיין סקסיזם.
ישנו דור, כך נראה, שעדיין לא הפנים שהכללים השתנו. שגם אם שובניזם זה משהו שעדיין קיים, כבר לא צריך להחצין אותו. התגובה של פריצקי כל כך בוטה, כל כך נמוכה עד שהיא מביכה. מביכה אותו בלבד. אבל מה נאמר על ירמי רייך ואורן כהן, כתבים בשנות ה-30 לחייהם, שראיינו את השר לשעבר פריצקי, ברדיו דרום, נתנו לו במה ולא הביעו דעה נגד הדברים שאמר? להיפך, בהומור, התפעלו השניים מהיותו של פריצקי סטירקן, הציעו לו להיות הכותב שלהם ואמרו שהוא חד וכותב יפה. הראיון כולו נתן תחושה של "זה לא בסדר מה שאמרת, אבל אנחנו הבנים מבינים אותך. צחוקים".
השימוש בסטראוטיפים, במראה החיצוני של האדם, כדרך לקטלג אנשים, איננו חדש. קטגוריזציה עשויה לעזור לנו להתמודד בעולם מורכב, בו נדרשות החלטות מהירות. האם מה שעומד מולי מסוכן? האם אני צריכה לברוח? המוח עובד במהירות כדי לתת לנו אינפורמציה שתעזור לנו לשרוד. אך אף אחד מהמצבים האלה אינו רלוונטי כאן. כאן ישנו רצון להכות, בלי מחשבה ובדרך הפשוטה ביותר.
ולאחר שסיימנו לדון בהתייחסות השובניסטית, כדאי לשים לב שהתייחסות למראה חיצוני אינה נחלתן של נשים בלבד. לפני חודשיים בלבד, פירסם הג'רוסלם פוסט, סקר שהזמין איגוד הפלסטיקאים ותוצאותיו הראו כי איילת שקד ויאיר לפיד נתפסים כפוליטיקאים הנאים ביותר בישראל. הנה גם יאיר לפיד אינו חומק מהיחס המזלזל המלווה אנשים יפי מראה המצליחים בחייהם המקצועיים. לאחר הצלחתו בבחירות של 2013, התייחס שר האוצר לשעבר, ד"ר יובל שטייניץ, שוב ושוב למראה החיצוני של לפיד ואמר ש"אי אפשר להפקיד את ענייני הכלכלה והביטחון בידי הבלורית.
מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, ירום אריאב, פירסם בעמוד הפייסבוק שלו "אגדת ילדים" על "הווזיר יפה המראה והמעמפס". "לפני שנים רבות, בממלכה קטנה באסיה התיכונה, אי שם בין הודו וטיבט, ממלכה שנקרא לה "לה לה לנד", היה וזיר יפה מראה ושוחר טוב שהיה מופקד על אוצר הממלכה. הווזיר היה בתחילה אהוד מאוד על תושבי הממלכה בעיקר בגלל יפי מראהו, צחות לשונו והאגרות שנהג לשלוח באופן אישי לתושביו.
"הוא חתיך כמו כוכב קולנוע", נאמר על לפיד בסרטון לקראת הבחירות האחרונות של מפלגת הבית היהודי, זאת בכדי לרמוז כי כישוריו מסתכמים במראהו החיצוני. אפילו ב-New York Times נכתב שהוא "handsome".
כך שמצד אחד, התייחסות למראה חיצוני קיימת גם אצל גברים, אבל מצד שני, עבור נשים, כקבוצה מוחלשת, כל גורם שפוגע, מחליש עוד יותר. כך או כך, אין ספק שהגיע הזמן לקחת אחריות על המלים שלנו. ביקורת עניינית היא לגיטימית. דה-לגיטימציה בגלל מראה (בין אם מושך ובין אם לאו) – פשוט לא. מעבר לכך, מתן במה להתבטאויות מהסוג הזה בכל פלטפורמה איננה אלא חיזוק התפיסות הארכאיות שעומדות מאחוריהן. במקום להתעלם מאותן מילים ריקות, אנו מעלים אותן שוב ושוב על נס במסווה של ביקורת, כשלמעשה, אנו אומרים לאותם אנשים: העמדה שלכם היא לגיטימית וראויה להישמע. מה שעלינו לשאול את עצמנו כשאנו נתקלים באותן אמירות, כלפי נשים או מגזרים שונים באוכלוסייה, הוא האם לא עדיף שהמשאבים ותשומת הלב שאנו מקדישים לאותם פרובוקאטורים ינותבו למקום אחר, טוב יותר. אז בפעם הבאה שניתקל באחד כזה, ראוי שנותיר אותו להתבוסס בעוקצו לבדו ואת העמוד או משבצת השידור, נקדיש דווקא לקידום המאבקים החברתיים, שיהפכו אמירות שכאלו לנחלת העבר הרחוק.
הכותבת היא מנכ"לית נטע – המרכז לפיתוח קריירה http://www.go-projects.co.il/~netta/
