שם: תום אלרום
גיל: 49
מצב משפחתי: אימא חד-הורית
1. מה את עושה בחיים?
המסע שלי התחיל כשעברתי לגור בהודו. מתוך החיים שם, הקמתי את העסק הראשון שלי, “רוצים משהו מהודו” – רכישת מוצרים עבור אנשים בישראל ושליחתם אליהם. בהמשך גם הקמתי אתר וזה היה הבייבי הראשון שלי.
עם הזמן, התאהבתי באורח החיים הנוודי, והקמתי את “השראה לפרנסה בנדודים” – קהילה, קורסים, הרצאות ויעוצים שמסייעים לאנשים לצאת לדרך כנוודים דיגיטליים.
בנוסף, אחת המשימות שלי ב”השראה לפרנסה בנדודים” היא לעזור לאנשים לפצח את מה שהם יכולים לעשות מרחוק – זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות.
כיום, אני מתמקדת בעיקר בעיצוב תכשיטים. כרגע, אני שוב בהודו כדי לייצר קולקציה חדשה. המטרה היא להעביר את כל הפעילות למרכז לוגיסטי, כך שהמשלוחים יתבצעו ישירות מהמחסן בארץ ואני אוכל להמשיך להיות חופשיה גיאוגרפית.
2. מה חלמת להיות כשהיית קטנה?
כשהיו שואלים אותי כילדה “מה את רוצה להיות כשתגדלי?”, היו לי תשובות שונות – מורה לבלט למשל. אבל, בפועל, בילדות שלי יצרתי המון: אספתי צדפים, עיצבתי בגדים מאולתרים, תפרתי, פיסלתי, שיחקתי בנראות ובסגנון שלי. אפילו לגן הייתי הולכת עם תסרוקת צמות ושרשראות שהכנתי לעצמי.
החיבור הזה ליצירה ולעיצוב ליווה אותי לחיים הבוגרים. היום אני לא קמה בבוקר ומתפרנסת מעשיית צמות, אבל אני כן מעצבת תכשיטים ומתעסקת בשאלה – איך הנראות והאקססוריז שאנחנו בוחרים משפיעים על ההרגשה והביטוי העצמי שלנו.
3. איך הגעת לרעיון להפוך לנוודת דיגיטלית, ומה הטריגר שהניע אותך לצאת לדרך?
נשארתי אם חד-הורית בלי מזונות, עברתי מתל אביב ליישוב שכוח אל בצפון כדי להוזיל עלויות. כשבני היה בן שלוש, הרגשתי שזה מנותק מדי וחיפשתי מקום עם יותר חברה עבור שנינו. אז חשבתי – אני מרוויחה כ־5,000 ₪ בחודש כפרילנסרית מהבית, איפה אפשר לחיות עם זה? בהודו.
המעבר הזה שינה את חיי, וממנו נולדו גם העסקים שלי.
4. ספרי על 2-3 אבני דרך משמעותיות במסע הנוודות שלך.
אבן הדרך הראשונה הייתה לעזוב את תל אביב ולעבור לצפון. זה היה קשה, אבל אמרתי לעצמי שזה זמני, שלושה חודשים. בסוף נשארתי, כי הבנתי שאם אחזור – אחזור אחורה. זה היה מעבר תודעתי ופיזי אדיר.
אבן הדרך השנייה הגיעה כשכבר חייתי בהודו וחיפשתי עוד הכנסה. שאלתי חברים: “מי רוצה משהו מהודו?” ותוך רגע התמלאתי בבקשות. השפע הזה הוביל ל”רוצים משהו מהודו”, עסק שחיבר בין התשוקה שלי ליצירה ולעיצוב לבין האפשרות לנווד ולעבוד מכל מקום.
5. מה היתרון הכי גדול שמצאת בחיים כנוודת דיגיטלית? ומה האתגר שהכי פחות צפית מראש?
היתרון הכי גדול הוא עלויות המחיה. נשאר יותר כסף בכיס – לחיסכון, לסגירת חובות, או להשקעות בעתיד. בנוסף, כאימא חד-הורית זה אפשר לי לשחרר מטלות יומיומיות – בישול, ניקיון, כביסה – ולהתמקד רק באימהות ובעסק שלי.
האתגר הגדול היה הבדידות. אחרי שחייתי שלוש שנים בהודו לבד עם הילד, זה הרגיש שמשהו קצת חסר. היה חסר לי קשר זוגי. היום בן הזוג שלי בארץ, והוא אדם מאוד מקורקע, וזה יוצר אתגר אחר – איך לנווד כשבני הזוג שלנו “אנשי אדמה”.
6. אם היית פוגשת היום את עצמך בגיל 16, איזו עצה היית נותנת לעצמך?
לעשות יוגה מוקדם ככל האפשר. זה היה מאזן אותי. אבל בעיקר – הייתי מעודדת את עצמי, כמו שאני מעודדת את בני היום, להתעמק במה שמרתק ומלהיב אותי. כשאת פועלת מתוך תשוקה אמיתית, זה הדלק שמאפשר לעסק לפרוץ ולשרוד לאורך זמן. ה-well-being הוא האדמה שממנה הכל צומח.
7. מה מרגיע אותך אחרי יום ארוך?
בארץ – שחייה בערב, שמייצרת מעבר מהיום ללילה. בהודו – אני מרגישה רגועה מטבעי, אבל תמיד מתחילה את הבוקר ביוגה ובשחייה, ובוחרת אוכל טוב שמזין גם את הגוף וגם את הנפש.
8. איך את מצליחה לשמור על שגרה ואיזון תוך כדי תנועה?
אני עושה “נסטינג” – נשארת בכל מקום שבועיים עד שלושה חודשים. זה מאפשר לי שגרה: יוגה בבוקר, שחייה, ארוחה קבועה בבית קפה או מסעדה, ביקורים במפעלים, ואז עוד קצת עבודה בערב.
האיזון מגיע מתעדוף נכון – משימות חשובות בבוקר, פגישות בזום מהמלון לפני שיוצאת, ואת הדברים הקטנים אני עושה תוך כדי תנועה מהטלפון.
9. מה המצפן שלך שמורה לך את הדרך?
שתי מילים: תשוקה ו-well-being. בלי תשוקה – אני לא יכולה להתמיד. בלי well-being – אני נשחקת. לכן אני בונה את חיי סביב שניהם: דואגת לשגרה שמזינה אותי, ולוקחת גיחות להודו שהופכות גם לעבודה וגם לרפואה לנפש.
10. איזה טיפ היית נותנת לאישה שחולמת להפוך לנוודת דיגיטלית?
אני אוהבת את המשפט של מארי פורליו: Everything is figureoutable – הכל פתיר.
יש תמיד פתרונות, גם אם זה לצאת לגיחות קצרות, לבנות את הגשרים עם בן זוג שלא נוסע, או להתאים את הקצב לצרכי הילדים.
נשים נוטות לשים את עצמן במקום האחרון, אבל חשוב למצוא איזון – להקשיב גם לקולות של אחרים, וגם לקול הפנימי שלנו. מגיע לנו לשים את עצמנו במקום הראשון מדי פעם.
– –
לפודקסט של תום – ״השראה לפרנסה בנדודים״
צילום: יפעת יוגב
